פסק-דין בתיק ע"א 2673/05

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ד"ר דפנה אבניאלי) מיום 4.8.05 בת"א 153751/02 אשר קיבל את תביעתו של המשיב 1 (להלן: "המשיב") לתשלום פיצוי בגין נזקיו, וכן את ההודעה לצד ג' שהגישה המשיבה 2 (להלן: "המשיבה") נגד המערערת.

1.                    רקע

(א)                במועדים הרלוונטיים לענייננו היה המשיב בעליה של סירה אשר עגנה במעגן כלי השייט של המערערת. העגינה נעשתה לפי הסכמה בכתב של המערערת שעל פיה שילם המשיב למערערת דמי מנוי חודשיים ובתמורה קיבל שירותי שמירה, חניה, העלאה, הורדה ועגינה (להלן: - " השירותים").

(ב)                  הסירה היתה מבוטחת אצל המשיבה לפי פוליסה לביטוח כלי שייט.

(ג)                  ביום 12.8.01 התדרדרה הסירה ממקומה ונגרם לה נזק ששמאי מטעם המשיבה אמד אותו בסכום של 30,795 ש"ח.

(ד)                 המשיב תיקן את הסירה והגיש תביעה נגד המערערת והמשיבה לתשלום סכום של 58,530 ש"ח. סכום זה הורכב מדמי התיקון המשוערכים, החזר דמי המנוי אצל המערערת ועוגמת נפש בסכום של 15,000 ש"ח.

(ה)                המשיבה שלחה הודעת צד ג' נגד המערערת בטענה כי זו האחרונה התרשלה בשמירה על הסירה.

(ו)                  המערערת הודתה בחבותה להחזר דמי המנוי והתחייבה לבצע התשלום, אך המשיב טען שהסכום לא הוחזר לו ולכן חייב בית משפט קמא את המערערת בפתח פסק-דינו (עמ' 3 שורות 4-6) בסכום זה.

(ז)                  המערערת טענה שאין לחייבה בתשלום פיצוי למשיב לנוכח תניית פטור מאחריות שבהסכם. נוכח אותה תנייה טענה גם המשיבה שאין לחייבה בפיצוי, שכן המשיב ויתר על זכויותיה לתבוע שיבוב, וויתור זה הוא הפרה בוטה של תנאי הפוליסה.

2.                    פסק דינו של בית משפט קמא

(א)                בית המשפט דחה את טענתה של המערערת לתחולתה של תניית הפטור, בקובעו שכל שהוצג לפניו הוא הסכם בין המערערת למשיב שתוקפו פג ביום 31.3.00 (להלן: "ההסכם הראשון"). הסכמים לתקופה שלאחר מועד זה לא הובאו כראיה, וכל שהוצג הוא מכתב מיום 15.3.01, שאליו צורף נוסח בלתי חתום של ההסכם. בית המשפט הוסיף שבשנת 2001 היה מלון המערערת נתון בשיפוצים נרחבים ואין ספק שחל שינוי מהותי בתנאים שהיו מסד להסכם הראשון, כפי שהודיעה הנהלת המערערת לבעלי סירות. נפסק כי צירופו של נוסח ההסכם הראשון, ללא השינוי הנובע מביצוע השיפוצים, גובל בחוסר תום לב. בנסיבות אלו, לא ידוע אם ההסכמות החדשות עם בעלי הסירות, שנדרשו מעצם קיום השיפוצים, לא כללו ויתור על תניות הפטור, ולא ידוע אם המשיב היה מסכים לחתום על נוסחו של ההסכם הראשון.

(ב)                 בשל קביעת בית המשפט שאין יסוד לטענתה של המערערת כי היא פטורה מאחריות לנזק נוכח תניות פטור, קבע הוא שמתייתר גם הדיון בטענת המשיבה, שכן באין הסכם, אין גם ויתור מצידו של המשיב על זכות השיבוב של המשיבה.

(ג)                  בית המשפט קיבל את טענת המשיב, שנסיבות התדרדרותה של הסירה אינן ידועות לו, ועל כן יש להחיל על המקרה את הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] שעניינה "הדבר מדבר בעד עצמו". הואיל והמערערת לא הוכיחה כי לא התרשלה, והואיל ושמאי המשיבה סבר כי הסירה התדרדרה מפני שלא שמו אבנים לתמוך בגלגליה, או משום שבמקום נשבו רוחות חזקות ולא בוצעו קשירות מספיקות, קבע בית המשפט שהנזק אירע כתוצאה מהתרשלות המערערת. המערערת שימשה כשומר שכר ובהעדר הוכחה בדבר אי יכולת לחזות את נסיבות האירוע, חלה עליה אחריות לנזק.

(ד)                 אשר לאחריותה של המשיבה: בית המשפט קיבל את טענתה שעל המערערת לשפותה על יסוד ההודעה לצד שלישי ששלחה לה.

(ה)                בית המשפט קבע שעל המערערת והמשיבה, ביחד ולחוד, לשלם למשיב את דמי התיקון במלואם, בסכום של 43,450 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, ואין להפחית מן הפיצוי בלאי בגין חלקים חדשים. כן נקבע שעל המערערת להשיב למשיבה כל סכום שתשלם למשיב. תביעת המשיב לפיצוי בגין עוגמת נפש נדחתה.

3.         טיעוני המערערת

ואלו טיעוני המערערת:

(א)        היחסים בין המערערת למשיב הוסדרו בשלושה הסכמים, כאשר ההסכם השלישי, הרלוונטי למועד האירוע, צורף למכתב מיום 15.3.01, ששוגר למשיב והמשיב העיד כי קיבלו לידיו. העובדה שהמשיב לא חתם על הסכם זה אינה משנה דבר, שכן המשיב המשיך לשלם את דמי המנוי ולקבל את שירותי העגינה, מבלי שביקש לשנות את תנאי ההסכם. ההלכה הפסוקה קובעת כי כל עוד לא הסכימו הצדדים במפורש לשנות את תנאי ההסכמים הקודמים, חלים תנאיהם על הצדדים. לאותה תוצאה אפשר להגיע  גם על פי סעיף 26 לחוק החוזים הקובע כי יש להשלים את החסר בהסכם באמצעות פנייה לנוהג הקיים בין הצדדים.

(ב)        השינוי היחיד הנובע מהשיפוצים שנערכו במלון נוגע רק לשירותים נוספים אשר בעלי הסירות היו זכאים לקבל מן המערערת (כניסה חופשית למתקני המלון) ואשר עקב השיפוצים אי אפשר היה לקבלם. לא חל כל שינוי מהותי בתנאי ההסכם, ככל שהם נוגעים לאחריות המערערת, פיצוי ושיפוי במקרה של נזק. לפיכך, על פי תנאי ההסכם, היה המשיב מנוע מלהגיש תביעה נגד המערערת. המשיב התחייב בהסכם לשאת באחריות לכל נזק שייגרם לסירה, לשפות את המערערת בגין כל תביעה שתוגש נגדה, ולבטח את הסירה באופן שפוליסת הביטוח תכסה גם את אחריותה של המערערת.